מחשבות על הריון ועל יונים 

הגיבור של הדרמה הזאת הוא גוזל של יונה . מבחינה התפתחותית אולי כבר אינו גוזל אלא יונה בוגרת , יונה שלא לוקחת אחריות על חייה! כנראה שלפי חוקי הטבע הנוקשים גורלו ייעד לו חיים קצרים : אם מפאת רשעותו של אחיו, או בגלל סרבולו שלו הוא נפל מהקן, וכבר היה בתוך לוע כלבית כשמצאנו אותו והבאנו אותו הביתה.

בבית הסתובב כגיבור קטן , בולע חתיכות לחם מורטב שנדחסו למקורו . גוזל שלא נותן לך להבין אם טוב לו או לא, רק ממשיך לחיות בעקשנות ומדי פעם לצפצף. בלי ששמתי לב הוא גדל והתחיל לתרגל תנועות ניקור. בכוח הכרחתי את עצמי להפחית את כמויות ההאכלה היומית כדי לעודד אותו לאכול לבד , בלי להיות בטוחה אם אני מאכילה אותו יותר ממה שצריך מתוך צורך שלי או מרעיבה אותו , כי אולי משימת ההזנה העצמית עדיין גדולה עליו .

איכשהו גם את זה עברנו , והוא נשאר בחיים , גם גדל והתחיל גם להתעופף , עבר בהצלחה את שיעור מספר 2 , בתעופה בחוץ , ואני חשבתי שייפרוס כנף ויעלם, וכבר התחלתי להתגעגע … אלא שמרגע שהוצאתי את הגוזל לחצר הוא פיתח תשוקה אחת ויחידה : לחזור הביתה. בעקשנות שאין כדוגמתה חדר לבית שוב ושוב דרך הדלת או החלון הפתוח .

הוא נשאר אדיש לגמרי ליונים שהתעופפו בסביבה אבל גם כלפי לא הפגין קרבה. דבר אחד בטוח , היונה הזו יודעת מה שהיא רוצה! לשווא ניסיתי לאתגר את הגוזל בהרחבת הכרותו עם הסביבה והגדלת רפרטואר התגובות שלו, הוא חזר שוב ושוב למוכר ולידוע. ואני - אני נקרעת בין הרצון להענות לדרישותיו הצנועות להתנחל אצלי על המקרר, לבין הידיעה שעדיף  לו שיהיה עצמאי ויצא לעולם לחיות כמו יונה .

ומהי בגרות ?
העמידה על שלך, לחיות כמו שאתה בוחר ורגיל, או היכולת לפרוס כנף ולהנתק, ולחיות את החיים במלואם, על כל הקשיים, הסיכונים, ההתרגשויות והאפשרויות הטמונות בהם - או אולי המתח ביניהם: הרצון לפרוץ והכרת המגבלות , ההתקדמות הבטוחה אך איטית צעד צעד, ולא רגע אחד מוקדם ופזיז מדי. כנראה שהקשר אם -ילד , מטפל- מטופל הוא מפגש חד פעמי בין שני רצונות, שתי אינטואיציות שהתלות בניהן, והרצון להפרד לעולם שומרים על מתח ההתקדמות.
 
הסיפור עם הגוזל קרה בזמן ההריון הראשון שלי, ואז כמו עדיין, ארבע שנים אחרי, אני מוצאת את עצמי עסוקה בנושא לקיחת האחריות על מישהו, טיפול. עדיין אני עסוקה במיון - מה נובע מתוך צורך שלי ומה משלהם (במקרה זה בעיקר ילדי ולא עוד גוזלי יונים …)?! כמה להפעיל אינטואיציה וכמה ידע ראציונלי נרכש?! והריקוד הממושך בין תלות להפרדות (וגם פה מה הצורך שלי ומה שלהם?)
 
ומה עם הגוזל?
בחודש השביעי של ההריון ילדתי ואושפזתי ל-11 יום. בימים הראשונים עוד הזכרתי לבן זוגי לשים לו אוכל , אחר כך הוא התחיל להגיע לעיתים רחוקות יותר ויותר , אני העברתי את ימי בפגיה, כך שאין לי תשובה חד משמעית מה עלה בגורלו אבל אני מאחלת לו כל טוב , ומודה לו על שהגיע בזמן ואפשר לי לקיים עם עצמי שיח על הורות ואחריות ממש על סף  היותי אמא.